יום המורה של שלי- מכתביה של שלי קלצ'קי באורטוב

שלי קלצקי, תלמידה באורט "נעמי שמר" בגן יבנה וכתבת בנבחרת הכתבים, כותבת על גליה ברנסקי, המורה לספרות, ששינתה את תפיסתה לגבי המקצוע.

בעברי לא הקדשתי מחשבה  רבה לחשיבותם של הספרים. כתלמידה בכיתה ח' הייתי נוהגת לקרוא המון, אך מעולם לא הערכתי את פרי יצירתם של הסופרים וכמו כן הייתי מעמיקה למשמעותם, זאת שאמורה להשאיר חותם בין היתר.

שיעורי ספרות היו סבל עבורי, ומעולם לא הבנתי מה המורים רצו ממני. העדפתי הייתה לשבת בדממה בצד הכיתה ולקרוא את מה שליבי חפץ בו, את מה שעניין אותי ולאו את מה שמשרד החינוך הכתיב לי לקרוא.

בפעם הראשונה שפגשתי את גליה הייתה בכיתה ז'. אני זוכרת היטב את הבכי המר שאמר שאני רוצה לעבור בעקבות הילדים הרועשים בלשון המעטה שעימם שובצתי. ואז, בשיעור תמים אחד בו גליה החליפה את המורה הנוכחית, היא הציגה את עצמה כגליה המורה לספרות והיא אמרה שרוב התלמידים בבית הספר מזהים אותה לפי הכינוי "זאת שמספרת סיפורים".

תחילה לא הבנתי מה פשר הדבר. ולאחר רגע של שתיקה, בה גליה היא לא נעה ממקומה, הכיתה השתתקה והיא  החלה לספר את סיפוריה, וקנאת הסופרים החלה לבצבץ לה מבעד לעיניים השקטות של ילדי הכיתה אשר גומעות את סיפוריה בשקיקה.

בכיתה ח', לאחר שסוף כל סוף ניתנה לי ההזדמנות לעבור לכיתה אותה רציתי, לא היו מאושרות ממני כאשר מחנכת הכיתה הצהירה בזאת כי גליה סברנסקי, המורה שמצאתי כמעניינת ביותר, זאת שמספרת סיפורים, תהיה המורה שלנו לספרות. והציפייה הייתה גדולה.

כעת החלטתי שעלי לשתף את סיפוריה המדהימים של גליה. ועלי לציין כי בראיון שניהלתי עימה, הייתי מרותקת לתשובותיה, ואף העובדה שהשאלות היו כתובות על דף מראש, אלו לא פסקו מלהופיע ולצוף על פני שולחן העץ סביבו ישבנו.

"אני רוצה שתספרי לי על הרגע בו הבנת שאת רוצה לעסוק בהוראה" ביקשתי ממנה, ותשובתה לא איחרה לבוא .

"הייתי בעברי בשני בתי ספר" פותחת גליה  "לאחר כיתה ח' סיימתי יסודי ובעקבות היותי תלמידה מאוד טובה, התקבלתי לבית ספר מאוד יוקרתי ברמן – גן. אבל הוא היה בית חרושת לציונים. המורים לא ראו את התלמידים. המורים שם ראו רק ציונים והם אלו שדיברו." היא מספרת בהיותי מקשיבה בריכוז מוחלט לסיפוריה "לא הבאתי לידי ביטוי את הכישורים שלי,גם לא אהבתי לבוא לבית הספר .אז שנה לאחר מכן עברתי לבית ספר אחר, קטן יותר. שם פרחתי, שם ראו אותי. היו לי מורים מאוד משמעותיים שעד היום אני בקשר עם חלקם."

לא ידעתי כיצד להגיב, ועד מהרה היא המשיכה בסיפורה "ואז ידעתי שאני רוצה להיות מורה. אחת שמשפיעה, אחרת, אחת שתראה את התלמידים. הבנתי מהו הכוח שיש למקצוע הזה"

כאשר גליה התחילה ללמד, שמתי לב כי היא אינה מלמדת כמורה רגילה, ובתמים היא אכן מפנה את כל תשומת ליבה לתלמידים. בסיפורים הרחוקים מהמציאות בה אנו חיים, היא הביאה דוגמאות מהחיים שלנו, דבר שאפשר לתלמידיה להזדהות אף יותר עם החומר הנלמד.

לכתבה המקורית באתר אורטוב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s